אז גם אתם הגעתם לשלב שאתם צריכים לחשב איך לפדות ימי הבראה וחופשה לעובד/ת משק בית שלכם (מנקה/מטפלת/גנן וכו') וחיפשתם איך לעשות את זה.
דבר ראשון, כל הכבוד שאתם מקפידים על החוק ודואגים לרווחת העובד/ת שלכם, זה לא מובן מאליו.
כן, אתם בהחלט יכולים לטפוח לעצמכם על השכם.
לפי הנתונים שאספנו במחקר שלנו, אחוז מאוד מצומצם ממשקי הבית מקפיד לבצע את החישוב והפדיון של הימים האלה מרצונם.
רובם המוחלט מגיעים לכך רק לאחר שהמנקה, העוזרת או המטפלת הגיעו אליהם עם מכתב דרישת תשלום מעו"ד או מארגון כמו קו לעובד, או ההסתדרות.
*ברשותך, המאמר כתוב בלשון נקבה לצורך נוחות בלבד.
עובדי משק בית נחשבים כעובדים במגזר הפרטי ואי לכך גובה דמי ההבראה עבורם (נכון לכתיבת מאמר זה) הוא 378 ש"ח ליום.
עובדת משק בית זכאית לדמי הבראה רק לאחר שעבדה לפחות 12 חודשים, כלומר, רק לאחר שנה מתחילת העבודה אצלך יש להתחיל עם פדיון ימי ההבראה.
אלא אם הוסכם אחרת בינך לבין העובדת שלך, יש לשלם את דמי ההבראה באחד מחודשי הקיץ (מחודש יוני ועד חודש ספטמבר).
כלומר עובדת שהתחילה למשל בתחילת השנה, ובהתאם לכך לא השלימה שנה בחודשי הקיץ, בקיץ של שנה הבאה יש לשלם לה עבור שנה וחצי (עם חישוב מדוייק כמובן).
מספר ימי העבודה שמגיע לעובדת משתנה לפי הוותק שלה:
בשנה הראשונה - 5 ימים
שנה שניה ושלישית - 6 ימים
שנה רביעית עד עשירית - 7 ימים
שנה אחת עשרה עד תשע עשרה - 9 ימים
שנה עשרים ואילך - 10 ימים
את חישוב תשלום דמי ההבראה יש לבצע כך:
החל מחודש אפריל 2018: מספר ימי הבראה שהעובדת זכאית להם לפי הוותק X שווי יום הבראה X מספר שעות העבודה השבועיות של העובדת חלקי 42 (שעות עבודה בשבוע)
עד לחודש אפריל 2018: מספר ימי הבראה שהעובדת זכאית להם לפי הוותק X שווי יום הבראה X מספר שעות העבודה השבועיות של העובדת חלקי 43 (שעות עבודה בשבוע עד אפריל 2018).
חשוב ביותר!
כשאתם משלמים את ימי ההבראה, צריך לכלול את הסכום של ימי ההבראה לדיווח של הביטוח הלאומי ולשלם גם עליהם ביטוח לאומי.
הדבר יוכל לשלם כאסמכתא בעתיד, במידת הצורך.
אין צורך להפקיד לפנסיה או פיטורין את תשלום ימי ההבראה.
נתחיל מכך שלמרות הנוהג לפדות ימי חופשה עבור עובדי משק בית, החוק לא מתיר לתת תשלום כספי על חשבון חופשה לעובדת שאינה זמנית ובעצם מכריח אותנו להוציא את העובדת לחופשה ולשלם לה עבור ימים אלו, אלא אם היא עובדת זמנית.
עובדת זמנית תחשב כעובדת אשר עבדה אצלך עד 74 ימים (או שאין לה חוזה עבודה כתוב איתך לתקופה של מעל 74 ימים).
החוק קובע כי עובדת כזו אינה זכאית לתשלום חופשה שנתית, אלא רק לתשלום בגובה 4% מהשכר ששולם לה באותם 74 ימים.
אם העובדת עבדה אצלך מעל 75 ימים (או שיש לה חוזה עבודה לתקופה מעל 74 ימים) היא זכאית לחופשה כמו כל עובד בשכר חודשי.
את המעסיקה, עליך לבחור מתי תנצל העובדת את ימי החופש שלה וכן לקבוע מראש ימים שבהם העובדת תצא לחופשה, אך אסור לך לדרוש מהעובדת לצאת לחופשה שנתית על חשבון ימי חופשה שטרם צברה.
אם את נוסעת לחו"ל, לנופש, או שאת נעדרת מהבית, זו הזדמנות מצויינת להוציא את העובדת לחופש וכמובן לשלם לה על ימים אלו (בלי נסיעות).
אבל, אם העובדת שלך לא ניצלה את כל ימי החופשה שנצברו עבורה, יש לפדות עבורה את ימי החופשה רק בסיום העסקתה.
את הפדיון יש לבצע עבור השנה הקלנדרית הנוכחית ועוד שלוש השנים הקודמות.
לצורך חישוב ימי החופשה, אין חשיבות לכמות השעות שהעובדת עבדה בכל פעם כשהגיעה.
אין הבדל בחישוב בין עובדת שעבדה שעה אחת לבין עובדת שעבדה 5 שעות בכל פעם שהגיעה אליך.
זה השלב להזכיר שעל פי חוק קיימת חובת הפקדה לפנסיה של העובד/ת בכל חודש.
אי תשלום הפקדות אלו חושף אותך לתביעות אשר מגיעות לעשרות ואף מאות אלפי שקלים בשל הרכיב הביטוחי שקיים בקרן הפנסיה.
אתם מוזמנים לקרוא על כך עוד כאן.
לשאלות ותשובות בנושא זכויות עובדי משק בית והמעסיקים שלהם, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו שעוסקת בזכויות עובדי משק בית (מנקות, עוזרות, מטפלות, בייביסיטריות).
לקריאה נוספת על עובדי משק בית, תשלומי ביטוח לאומי וקצבאות, אתם מוזמנים לקרוא בחלק שאלות נפוצות באתר שלנו.